לכתחילה צריך להשתדל לברך 'הגומל' תוך שלושה ימים מאותו המאורע שעליו הוא מודה. למשל חולה שהבריא וקם ממיטתו ביום ראשון, צריך להשתדל לברך עד יום רביעי. ואם לא קראו לו לעלות לתורה ביום שני, אל לו לחכות לקריאת התורה הבאה שתהיה ביום חמישי, מפני שהיא תהיה לאחר שלושה ימים. ולכן עדיף לו לברך לאחר קריאת התורה של יום שני למרות שלא קראו לו לעלות לתורה, או שיברך 'הגומל' לפני עשרה יהודים בלא קשר לקריאת התורה. וכל זה כדי שלא יעברו עליו יותר משלושה ימים. ובדיעבד, אם עברו שלושה ימים, לא הפסיד את הברכה, כי אין זמן מוגבל לברכת 'הגומל'. אלא שמכל מקום, גם אם עברו שלושה ימים, עליו להשתדל לברך את הברכה כמה שיותר מוקדם (שו"ע או"ח ריט, ו; מ"ב כ).
לדעת רבים, גברים שנהגו לברך בקריאת התורה, צריכים להקפיד לברך ביום, אבל נשים רשאיות לכתחילה לברך בלילה (ציץ אליעזר יג, יז; חזו"ע).
חשוב להדגיש, שאת ברכת 'הגומל' צריך לברך רק לאחר שנסתיימה הצרה לגמרי. למשל, אדם שקם ממחלתו וחזר לעבודתו אבל עוד נמצא בתהליך החלמה מן המחלה, יברך לאחר שיגמור את תהליך ההחלמה (מ"ב ריט, ב).