מותר לגרור על הקרקע מיטה, כסא וספסל, שהואיל ואין ודאות שגרירתם על הארץ תיצור חריץ, אין בזה איסור. ואף כשאפשר בקלות להרים את הכסא באוויר ולצאת מהספק, מותר לגרור את הכסא על הקרקע, שכל זמן שהגורר אינו מתכוון לעשות חריץ וגם אין ודאות שיווצר חריץ, הרי זה בכלל 'דבר שאינו מתכוון' שמותר (שו"ע שלז, א). אמנם כאשר ישנה ודאות שגרירתם על הקרקע תיצור חריץ, אסור לגוררם משום איסור 'חורש'. ואף שאין הוא מתכוון לזרוע שם, מכל מקום כאשר המקום ראוי לזריעה, הרי שבפועל הוא עושה בקרקע פעולה של חרישה (כדין 'פסיק רישא', לעיל ט, ה).[2]
במקום שיש עירוב מותר להוביל עגלת תינוק על גבי קרקע, אע"פ שברור שגלגלי העגלה יעשו חריצים בקרקע, מפני שגלגלי העגלה אינם חופרים והופכים את הקרקע כדרך חרישה, אלא כובשים ולוחצים את האדמה כלפי מטה, באופן שאינו מועיל להכנת הקרקע לזריעה או נטיעה. ואף מותר להטות את העגלה לצדדים, מפני שגם בעת הטייתה אין ודאות שתיעשה פעולה של הפיכת הקרקע והכנתה לזריעה (שש"כ כח, מח; יחו"ד ב, נב).
מלאכת 'זורע' היא מלאכה הגורמת לצמיחה, כגון זריעת זרעים, נטיעת שתילים, הרכבת אילן והברכתו. וכן כל פעולה שמשפרת את צמיחת הענפים או הפירות אסורה מהתורה. לפיכך, אסור לזמור ענפים או לנכש עשבים שוטים שגדלים סביב הצמחים, מפני שפעולות אלו מעודדות את הצמיחה. וכן אסור להשקות צמחים או לזבל את האדמה שסביבם. וכן אסור למרוח משחה על פצעי העץ כדי לרפאו (שבת עג, ב, רמב"ם שבת ז, ג; ח, ב).[3]
אסור להניח גרעין של אבוקדו בכלי שיש בו מים כדי שיכה שורשים ויתחיל לצמוח. וכן אסור להניח ענף במים כדי שיוציא שורשים ויתחיל לצמוח.
בכלל איסור זריעה – אסור גם להנביט זרעונים במים כדי שאפשר יהיה אח"כ לזורעם באדמה או כדי להשתמש בנבטים שיצמחו מהם. וכן אסור להשרות זרעונים במים כדי שיתרככו ויהיו מוכנים להשרשה ולצמיחה (שו"ע שלו, יא).[4] אבל מותר להשרות שעורים כדי לרככן למאכל בהמה, מפני שאין כוונתו להצמיחן, ועוד לפני שישרישו יוציאן מהמים וייתן אותן לבהמתו (מ"ב שלו, נא).
יש להיזהר שלא להשליך זרעים על אדמה לחה, מפני שהם עלולים לצמוח בה ונמצא שזרעם בשבת. אבל מותר להשליך זרעונים במקום שמסתבר שלא יצמחו. לפיכך, מותר להשליך זרעונים במקום דריסת רגלי אדם, או לפני בעלי חיים שמסתבר שיאכלום במשך יום או יומיים (שו"ע שלו, ד).
אסור לסגור חממה או לפותחה כדי לזרז את הצימוח. אבל אם היה בבית עציץ, מותר לפתוח את התריס והחלון לצורך בני הבית, ואע"פ שכניסת השמש והאוויר תסייע בעקיפין לצמיחת הצמח שבעציץ, כיוון שאין פותחים את החלון והתריס לשם כך, והתועלת לצמח נעשית על ידי פעולה רחוקה, אין בזה איסור (שהוא פסיק רישא בשני דרבנן, בשינוי וגרמא – הר צבי או"ח קלג, יחו"ד ה, כט).
[2]. 'דבר שאינו מתכוון', היינו שאין ודאות שתיעשה מלאכה – מותר, וכפי שאמרו בגמרא שהלכה כר' שמעון (שבת כב, א). אבל כשיש ודאות שהמלאכה תיעשה, הרי זה 'פסיק רישא', וגם ר' שמעון מודה שאסור (שבת קג, א. רמב"ם שבת א, ה-ו). לדעת רוב הפוסקים 'פסיק רישא' אסור גם במלאכה מדרבנן, וראייתם מאיסור גרירה, שאע"פ שהחריש נעשה כלאחר יד ולא בכלי המקובל לחריש – אסור (שבת מו, ב). וי"א שעשיית חריץ על ידי גרירה אסורה מהתורה, כי אינה כלאחר יד אלא דומה ממש לפעולת חרישה, וכ"כ ר"ת ור"א בן הרמב"ם. ועי' במנו"א ח"ב א, ו, בעמ' לב-לג. ואם הוא בחצר שהחריץ מקלקל, נראה שמותר לגרור, הואיל ואז הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה, ולדעת רבים הוא גם תרי דרבנן, שכן הוא חורץ כלאחר יד, ומקלקל אסור מדרבנן. ועי' לעיל ט, 2.
[3]. הזורע בשבת וקודם ההשרשה הוציא את הזרעים מהאדמה, לדעת הרש"ש הציל את עצמו מאיסור תורה, מפני שרק בשעת ההשרשה נקבע איסורו. ולדעת מנ"ח ואגלי טל זורע ס"ק ח, כבר בהנחת הזרעים התחייב.
[4]. לנשמ"א יא, א, וערוה"ש שלו, ל, זריעה בכלי שאינו נקוב אסורה מהתורה. ולמהר"י חאגיז ואגלי טל זורע ט, אסורה מדרבנן, מפני שאין דרך זריעה בכלי שאינו נקוב, ומה שהשריית זרעים אסורה מהתורה, מפני שכך דרכם (ועי' במנו"א ח"ב ג, 33). לאחרונה החלו לגדל זרעים וצמחים במים עם תרכובות כימיות שמשמשות תחליף לחומרים שיש באדמה, ונראה שהכל יסכימו שהזורע באופן זה עובר באיסור תורה, שזו אחת מדרכי הזריעה כיום, וכפי שדרך זריעה על עפר שעל הגג (שו"ת הרא"ש כלל ב סי' ד).