מיוחדת היא ברכת 'מיני בשמים' שבדיעבד פוטרת את כל סוגי הבשמים, שכולם 'מיני' בשמים הם. ולכן כל אימת שיש ספק לגבי סוג הריח, מברכים 'מיני בשמים' (שו"ע רטז, ב. ועי' פנה"ל ברכות יד, ה בהגדרת עשבים ועצים).
זו הסיבה שלמנהג אשכנז נוהגים לברך בעת ההבדלה על כל סוגי הבשמים 'מיני בשמים', שהואיל ורבים אינם יודעים מהו מין עשב ומהו מין עץ, יש חשש שיטעו בברכתם, אבל אם יברכו תמיד 'מיני בשמים', בכל אופן יוצאים ידי חובה. ולמנהג ספרד, כאשר ידוע מהו סוג הריח, מברכים עליו את ברכתו (מ"ב רצז, א; כה"ח לא).
על טבק נהגו רבים שלא לברך, מפני שהוא נועד לתת הרגשה טובה ואילו הריח שהספיגו בו היה טפל לעיקר ייעודו. וגם ריחו היה בדרך כלל חלש, כמיני הריח שאין להם עיקר (כמבואר בהלכה הבאה). אבל כאשר נותנים בטבק הרבה ריח כפי שמקובל כיום, הדין תלוי במגמת הנוטלו. שאם נטלו לשם הרגשה טובה ולא לשם הנאת הריח – לא יברך. ואם נטלו לשם הרגשה טובה וגם לשם הנאת הריח – חובה עליו לברך 'מיני בשמים'.