א) על ריח שאסור בהנאה. ב) על ריח שנועד להפגת ריחות רעים. ג) על ריח טוב שנועד לבשם דברים אחרים. ד) על ריח טוב שאין לו עיקר. …
…
ב) אין מברכים על הריח הטוב אלא אם כן נועד להנאה, אבל אם ייעודו להפיג ריחות רעים, כמו בשמים ותרסיסים שנועדו לחדרי השירותים, אפילו אם יש להם ריח נפלא – אין מברכים עליהם (ברכות נג, א; שו"ע ריז, ב). וגם מי שיריח אותם שלא בחדרי השירותים ויהנה מריחם הטוב – לא יברך, שהואיל ויוחדו להסרת ריחות רעים ולא לשם הנאה, לא תקנו לברך עליהם (שעה"צ ריז, טז, ובאו"ה 'של'). וכן אין מברכים על דאודורנט שנועד להפיג את ריח הזיעה. וכן אין מברכים על סבוני רחצה מבושמים, שעיקרם נועד להסרת לכלוך וריח רע מן הגוף (ערוה"ש ריז, ה). אמנם אם יחליט לשנות את ייעודו של החומר הריחני, ולהשתמש בו מכאן ואילך לשם הנאה ולא להפגת ריחות רעים, יברך על הנאת ריחו.
ג) כאשר ייעודו של הריח הטוב לבשם דברים אחרים, אין מברכים עליו, מפני שהוא לא נועד כדי שיהנו ממנו בפני עצמו. לפיכך, אין מברכים על אבקת כביסה שיש בה חומר ריחני, או מיני ריח שמניחים בארון בגדים, מפני שהם נועדו לתת ריח טוב בבגדים, ולא כדי שיהנו מן הריח שלהם בנפרד (שו"ע ריז, ג). וכן אין מברכים על ריח טוב הנודף מקרם ידיים ומי גילוח (אפטרשייב), הואיל ונועדו להספיג ריח טוב בגוף ולא להנאה מריחם העצמי. אבל על בושם מברכים, הואיל ונועד להנאה מריחו עצמו.