אדם שחוסך כסף בתוכנית חסכון או קופת גמל, עליו להפריש מעשר מהכסף לפני שהוא מפקידו בתוכנית החסכון. אח"כ כשיגיע זמן הפירעון, יעשה חשבון כמה רווח ריאלי היה לו על החסכון, וממנו יפריש מעשר. וכן מי שמשקיע את כספו בקופת גמל, עליו להפריש מעשר מן הכספים לפני הפקדתם, ובעת שיפדה את כספו שבקופת הגמל, יחשב את הרווח הריאלי שהיה לו במשך השנים, וממנו יפריש מעשר.
אמנם בדרך כלל המעסיקים מפרישים עבור העובדים כסף לפנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות, ואז הכסף אינו עובר בחשבון העובר ושב של העובד, ובלתי אפשרי לחשב את שיעור המעשר. ועל כן בכל פעם שיוציאו כסף מהקופות הללו, יפרישו מעשר כספים מהסכום שהוציאו.
מי שהשקיע את כספו במניות, בחלקם הרוויח ובחלקם הפסיד, יערוך חשבון כללי, ואם בסך הכל הרוויח, יפריש מהרווח מעשר. ואם בסך הכל הפסיד, פטור מלהפריש מעשר. ורק לאחר שיכסה את הפסדיו ויתחיל להרוויח, יתחייב שוב בהפרשת מעשר כספים מהרווחים.
עדיף לחשב את מעשר הכספים באופן מדויק, וכדי לחשב במדויק יש להקדיש לכך מחברת או פנקס. ואמנם מי שבטוח שנותן לפחות מעשר, יכול לצאת ידי המצווה גם בלא חישוב מדויק. אלא שיש אומרים שהסגולה המביאה לידי עשירות היא דווקא כשמחשבים במדויק, ולכן עדיף לנהל רישום מדויק, ואם ירצה להוסיף אח"כ יוסיף, ומידת עין טובה להפריש חמישית.