מנהגי ההבדלה – חלק ב

 שבת י״ח באדר א׳ ה׳תשע״ו
פניני הלכה שבת ח, ג2

כמו בכל 'כוס של ברכה', יש להקפיד שהכוס תהיה נקייה מבחוץ ומבפנים. ומהדרים להבדיל על גביע יפה. וצריך שהכוס תכיל שיעור של 'רביעית הלוג' יין, שהוא כ-75 מיליליטר. (פניני הלכה שבת ו, ה; ולשיטת חזו"א 150 מ"ל). ואם כוס ההבדלה גדולה יותר, מצווה למלאה ביין, שכן ראוי לכבד את הברכה בכוס מלאה. ואף שבשאר כוסות של ברכה, כגון בכוס של קידוש או נישואין, ראוי שלא למלא את הכוס ממש עד גדותיה, כדי שהיין לא ישפך. את כוס ההבדלה נוהגים רבים למלא ממש עד גדותיה, כדי שמעט מהיין ישפך, שיש בזה סימן של ברכה (רמ"א רצו, א. ועיין פניני הלכה שבת ו, ו, בשאר דיני כוס של ברכה).

לכתחילה טוב שהמבדיל ישתה את כל שיעור 'רביעית' היין שבכוס, כדי שיוכל לברך אח"כ ברכה אחרונה על היין. אמנם מצד מצוות ההבדלה, די שישתה כשיעור 'מלא לוגמיו', היינו שיעור שממלא את חלל פיו כשלחי אחת נפוחה (כמבואר בפניני הלכה שבת ו, ה. ועיין שם בהערה 6 במקרה שלא שתה כמלא לוגמיו. ועיין בפניני הלכה ברכות י, י).

השומעים צריכים לשתוק עד שהמבדיל יסיים לשתות 'מלא לוגמיו', שכיוון שמצוות ההבדלה לאומרה על הכוס, רק לאחר שהמבדיל יסיים לשתות 'מלא לוגמיו' תסתיים ההבדלה. בדיעבד, אם השומע דיבר לפני שהמבדיל התחיל לשתות מהכוס, יצא ידי מצוות הבדלה (שש"כ ס, לט; מח, ו, ועיין פניני הלכה שבת ו, 10).